פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' קדוש ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע

על מנת לסבר את האוזן, ביום 21.6.2011 התרחשה תאונת דרכים בה היו מעורבים כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק ש"הרץ" נכנסה לנעליה של הנתבעת 3, לקחה על עצמה את מלוא האחריות לקרות התאונה, ופיצתה את התובעת ביום 20.9.2012 במלוא נזקיה בסך של 2,029 ₪.

בין הצדדים נותרה המחלוקת – האם זכאית התובעת להחזר האגרה ששולמה ולשכ"ט עו"ד.

בתמצית טענות הצדדים

לטענת ב"כ התובעת, נשלח מכתב דרישה לנתבעת 3 ביום 12.2.12, אולם לא התקבלה כל תגובה, ועל כן בחר להגיש את התביעה שבענייננו. הגם, שציין כי מכתב הדרישה לא חזר אליו באמצעות הדואר.

כמו כן, הדגיש כי את כתב התביעה שלח בדואר רשום לנתבעת 3, ואישור המסירה חזר. אשר על כן, ערך בירור והסתבר לו כי עסקינן בחברה שנסגרה, ולפיכך הגיע ל"הרץ".

זאת ועוד, ציין כי הובהר לו ע"י ב"כ "הרץ" שכלל הדואר שנשלח בדואר לנתבעת 3 החל מיולי 2011, הועבר במישרין ל"הרץ".

לטענת ב"כ הנתבעת, אין מקום לפסוק החזר אגרה ושכ"ט עו"ד לטובת התובעת, נהפוך הוא, עותרת היא להוצאות.

לטענתה, ב"כ התובעת שלח מכתב דרישה, אך לא בירר האם המכתב הגיע ליעדו, אם לאו.

לשיטתה, "הרץ" לקחה אחריות על התאונה נשוא התביעה, ואם ב"כ התובעת היה פונה לגורם הנכון ועושה את הבירור המתאים, היה מקבל את כספו מבעוד מועד, והתביעה הייתה מתייתרת.

דיון והכרעה

אין חולק כי מלוא סכום הנזק שולם לתובעת, והמחלוקת בין הצדדים הינה לעניין החזר האגרה, ושכ"ט עו"ד.

אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש טעם של ממש בדברי ב"כ הנתבעת.

ובמה דברים אמורים:

ב"כ התובעת ציין בפני כי ביום 12.2.12 שלח מכתב דרישה לנתבעת 3, ולא זכה לכל מענה.

ב"כ התובעת לא הציג בפני כל אסמכתא המאשרת כי הנתבע 3 קיבלה את המכתב, שהרי לא נשלח דבר מטעמה.

לא זו אף זו, ציין ב"כ התובעת כי כתב התביעה ששלח בדואר רשום לנתבעת 3, חזר.